עונות

את הגעת שלובה עם חורף
עם חיוך בשתי עינייך
הסתכלת עלי וכבר הבנתי איך
איך שלכת אהבה
נופלת על אדמת חיינו
מה עושים עכשיו שאל אותי ליבך
כוכבים מעלינו
כמו יודעים על כל שמתרחש
לא עושים עניין לזמן
לא אכפת לנו לאן
את היית באיזה חודש
וחיכינו כבר לילד
כשנולד אני קראתי לו אביב
כי הוא סימל תקופת ביניים
כשחיכיתי בינתיים כבר לחופש
ששום איש אינו משיב
את בכית כשעזבתי
לטובת ערוגות שבכפר
שם זרעתי התחלה
שם קצרתי משפחה
והנה קיץ שכוב לו
בגינה ליד הילד
שהביט בי ובשתי עיניו עצבות
תחזור לאמא הוא לחש לי
ואני פתאום הרגשתי
איך החופש אט הופך לו לבדידות
בחלון משפחה מטיילת
וילדי כבר נרדם על ספה
ופתאום את חסרה
בליבי האור כבה
אז עם הסתיו חזרתי
ועל צווארך הנחתי
שרשרת הבטחות אמיתיות
יקירתי אנא סלחי לי
אני יודע שטעיתי
כמו הטבע
גם ללב ארבע עונות